על הספרטניון

24 שעות של שכרון חושים

הספרטניון הוקם על מנת לאפשר השגת קריטריון להשתתפות בספרטתלון מרוץ הכביש (מנקודה לנקודה) הארוך והקשה בעולם בו צריכים הרצים לעבור 246 ק”מ בלא יותר מ-36 שעות. לאור מיעוט תחרויות האולטרה בישראל ולאחר שרצים אשר ביקשו להשיג קריטריון לספרטתלון נאלצו לטוס לתחרויות ייעודיות בחו”ל, החלטנו להרים את הכפפה ולהקים מרוץ שטוח, מהיר, מעגלי, נוח בתנאים אופטימליים שבו כל מי שרוצה להתחיל את המסע לספרטה, יוכל לעשות את הצעד הראשון בארץ.

המרוץ פתוח ומזמין באותה המידה כל רצה ורץ המעוניינים לבחון את יכולתם ולרוץ בצורה מהירה מרחקים ארוכים. גם אם לא שמו לנגד עיניהם את הקריטריון לספרטתלון.

על פי כללי הספרטתלון, קריטריון “רגיל” מעניק כרטיס כניסה להגרלת ההשתתפות בספרטתלון ואילו קריטריון “ודאי” מעניק כניסה ישירה, בלי הגרלה. קריטריון תקף לשלוש שנים כולל שנת השגת הקריטריון. 

ההרשמה לספרטתלון נפתחת בחודש ינואר ונסגרת במחצית השנייה של חודש פברואר בכל שנה. לכן המועד של הספרטניון נקבע לחודש ינואר.
כך, כל מי שהשיג קריטריון, רגיל או וודאי, יוכל להשתמש בו בשלושה ספרטתלונים כולל הספרטתלון שיתקיים בשנה בה הושג הקריטריון. 

מרוץ הספרטניון נקבע ביום חמישי בשבוע על מנת לאפשר לשומרי השבת להשתתף בכל מקצה לרבות מקצה 24 השעות, ללא חילול שבת.
מרוץ הספרטניון נקבע 6 ימים לאחר מרתון טבריה, על מנת לאפשר למעוניינים בכך להשתתף במרתון טבריה.

בספרטניון שלושה מקצים:

 24 שעות 

 100 מייל

 100 ק”מ

הודות למסלול הנוח לריצה – סלול, שטוח וללא מהמורות – מתאפשר להשיג את הזמנים הטובים ביותר במרחקים הארוכים בישראל. מתוך שאיפה למקצועיות, לאיכות ולדיוק, המסלול יימדד בידי מודד מוסמך מטעם  Association of International Marathons and Distance Races) AIMS).

כך מובטח שהתוצאה שכל רצה ורץ ישיגו תהיה ברמת הדיוק הנהוגה באליפויות עולם.

אנחנו ממתינים עדיין לאישור סופי למיקום המסלול באזור המרכז. עם קבלת האישור ולאחר מדידת המסלול בידי מודד מוסמך, יועלה עדכון באתר ובעמוד הפייסבוק של הספרטניון. 

אורך המסלול יהיה כ- 1.5 ק”מ.

 

בנימה אישית:

שואלים אותי לפעמים, “מה כל כך מושך אותך בספרטתלון?”.

ובכן, כדי שיישאר לכם גם זמן להתאמן, לא אפרוש כאן את כל משנתי, אך ברשותכם אציג מעט מהתורה על רגל אחת (שרירית), תחת הכותרת: כוח המשיכה.

המונחים מהעולמות המטאפיזיים בהקשר זה הם לא מעטים: תדרים, שדות מגנטיים ועוד מיני מושגים רוחניים, אך דווקא כמי שנשבה בצעירותו בזרועותיה של הרציונליות, כאילו אין עוד מלבדה – ברור לי כיום, מנקודת ראות של התחנה הנוכחית במסע חיי המאתגר, שכוח המשיכה הוא המניע במסע הרוחני של כל אחד מאתנו אל עבר יעד שהוא בלתי נודע. משמע, כוח המשיכה אינו מסתכם בחוקי הפיזיקה, או בתורת היחסות, ולא מושג באמצעות ניוטון או איינשטיין, שהיו בנעוריי גיבורי העל שלי. במסע הארוך והמפרך של התנסויות בלתי פוסקות שאתגרו כל תא בגופי, וגם את ההוויה ואת רוח החיים בעל כורחי, גיליתי את כוח המשיכה הרוחני שלי, המשיכה לקצוות מנטליים, לאתגרים פיזיולוגיים קיצוניים כאמצעי להתחברות אל העצמי. וכל זה לא היה בא אל סף המודעות שלי, אלמלא היום ההוא שפגשתי את הספרטתלון, לגמרי במקרה, והוא פשוט שבה את לבי, כאילו פגשתי את אהבת חיי, או שמא את האב הרוחני בכבודו ובעצמו.

הספרטתלון התברר לי בדיעבד כאזור הנוחות שלי, גן עדן שהדרך נפתחת בו לרגליי המרחפות בין אתונה לספרטה, אם כי כאן אני מסוגל להכיל את האמירה שלפיה “בשבילי זה גן עדן, ובשביל אחר – גיהינום”. חברים מתרשמים שאני חדור תחושת שליחות בלתי מוסברת לגייס “צבא רצים” ישראלים לספרטתלון. ובכן, אני מודה, כוח המשיכה הזה הוא בלתי מוסבר: האם זו הגאווה הישראלית שהדגל שלנו יונף בסוף המסע הזה, ולהציב את ישראל “על המפה”? האם זו המשימה לאתגר את קצה גבול היכולת שמחברת אותי לעצמי?

או שמא זו ההתנסות הגבוהה מבחינה מנטלית, שבקצה המסלול שמעתירה עליך שפע של תובנות, כמו סוכריות מעזרת נשים בבר מצווה, או כמו המים שיוצקים מנהר האוורטוס שנערות ספרטניות משקות אותך בסוף התחרות. תובנות שמתהוות ומתפתחות מאתונה ועד ספרטה וממשיכות להשתכלל ולחלחל ולפתח את האישיות בואכה השנה הבאה בספרטה. אולי זו הספרטניות כדרך חיים שדי קסמה לי כבר בשיעורי היסטוריה בבית הספר היסודי? למכורים שכמונו לא נדרשות תשובות.

הסיפור שמאחורי הספרטתלון, המפגשים עם עדת “המשוגעים לדבר” מעשרות מדינות, קרובות ורחוקות, שאין מצב שהייתי פוגש כמותם בנסיבות של מסע גיבוש מעצים יותר – זו חוויה שקשה לתאר במילים, ולא משנה איזו שפה אתה דובר ומאין הגעת עד לחוויה האקסטטית הזאת.
לעתים אני לוקח רגע, מנתק את עצמי מהאירוע ומסכם במילה אחת… ואוו!
וכמו כל אדם שנתקל במשהו טוב, הוא רוצה לחלוק את החוויה עם אחרים כדי שגם הם ירגישו טוב. כך מצאתי את עצמי מליץ יושר של הספרטתלון.

לאחר ביטול של שני מרוצים שאפשרו השגת קריטריון לספרטתלון, גמלה בלבי ההחלטה ליזום מרוץ ייעודי להשגת קריטריון לספרטתלון, ומכאן גם שמו: “ספרטניון” שהוא שילוב של “ספרטתלון” ו”קריטריון”.

עניין נוסף שעמד לנגד עיניי ביוזמת הספרטניון הוא העובדה שאירוע הספרטתלון מתקיים תמיד בסוף השבוע האחרון של חודש ספטמבר, ולמעשה בלי משים מדיר שומרי שבת מלהשתתף בו. לכן, שלא במקרה הספרטניון מתקיים ביום חמישי ומסתיים ביום שישי בבוקר. היה לי חשוב שגם שומרי שבת יוכלו להשתתף בספרטניון, בלי חשש לחילול השבת, ומתוך תקווה שמשהו מהאווירה, מהמעמד ומהתדר של הספרטתלון יהדהדו גם לתוך חוויית המשתתפים בספרטניון.

אנחנו, דגנית מקא-קראוז שבלעדיה דבר מזה לא היה קורם עור וגידים, ואנוכי – יותר ממזמינים אתכם לקחת חלק בספרטניון. נשמח לראותכם, כמשתתפים, כמעודדים או כמתנדבים, ברוח הספרטתלון. יש מקום לכולם, וכפי שסבתי ז”ל בתיה הוניגמן, שהיתה האדם הכי נמוך בגובהו שאני מכיר ובעל שיעור הקומה הגבוה ביותר שהכרתי אי פעם, נהגה לומר:

כשיש מקום בלב – יש מקום בבית!

אימונים טובים. 
נתראה בספרטניון.

שלכם ובשבילכם,

גלעד קראוז

ספרטניון – מרוץ של רצים, על ידי רצים למען רצים

SPARTANION – A Race of Runners, by Runners for Runners 

גלעד קראוז, ספרטתלון 2018 | צילום: דגנית מקא-קראוז